אוצר מדרשים
ג׳) דבר אחר, אשרי תמימי דרך - זהו שאמר הכתוב הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ (משלי י׳ ט') - מי שהוא הולך בתמימות יהא מבושר שהקב״ה מצליח דרכיו, אבל מי שהוא מעקש דרכיו יודע מה שיש בו בשני דרכים מתפרסם בעולם, הוי וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ. דבר אחר, הולך בתום - זה אברהם, שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ז:א׳), מה אמר לו הקב״ה לך לך מארצך וממולדתך, ולא השיב דבר להקב״ה לומר לו מה בין נשב כאן מה בין לילך לעיר אחרת, למה שמי שהוא מפנה מבית לבית מיצר, אין צריך לומר מעיר לעיר, ולא עיכב אלא מיד עשה כל מה שאמר לו שנאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳, שמא הפסיד, כשבאו המלכים לא נפלו לפניו, שנאמר ויחלק עליהם לילה, ואף כשאמר לו קח נא את בנך את יחידך (שם כ״ב) היה לו להשיב ולא השיב, לומר אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, הריני מקריבו מהיכן אתה מברכני? - ולא השיבו, אלא מיד עשה כל מה שאמר לו הקב״ה, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. ואף הקב״ה עשה מה שהבטיחו ואעשך לגוי גדול, וכן עשה לו, ואברהם היו יהיה לגוי גדול, וכן הוא אומר וה׳ ברך את אברהם בכל (שם כ״ד). ואף משה כך אמר לישראל, מבקשים אתם שיהא הקב״ה עמכם, תפסו תמימות של אברהם, שהתמימות יפה לפני הקב״ה שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (דברים י״ח:י״ג), כמו שהוא תמים שנאמר הצור תמים פעלו (שם ל״ב), ותורתו תמימה שנאמר תורת ה׳ תמימה (תהילים י״ט:ח׳), אף דוד פתח וקילס אשרי תמימי דרך, ובסוף אלפא ביתא הוא אומר תעיתי כשה אובד בקש עבדך. כשם שהשה תמים אף אני בתמימות עשיתי. דבר אחר, למה בסוף המזמורים אמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך? אמר ר׳ יהודה הלוי בר שלום בשם ר׳ חגי בר אלעזר, בנוהג שבעולם כבש שהוא אובד מן הצאן, וכן שור שהוא אובד מן המרעה מי מבקש את מי, הכבש לרועה או הרועה לכבש? הוי אומר הרועה את הכבש. כך אמר דוד לפני הקב״ה, רבש״ע בקש אותנו ככבש הזה, כמה שאמרת ע״י שמואל הנביא בִּקֵּשׁ ה׳ לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ (שמואל א י״ג:י״ד), בחנני ה׳ ונסני בתום שעשיתי, תעיתי כשה אובד בקש עבדך שאני תמים כשה, שנאמר שה תמים.
מדרש משלי
(משלי כ ט): "מי יאמר זכיתי לבי" - יהי שמו של הקב"ה מבורך לעלם ולעולמי עולמים, שטהרה וקדושה שלו היא, והוא בוחן ליבות וכליות, והוא מטהר את ישראל. אמר שלמה: דוד אבי אמר לפני הקב"ה: ריבון העולמים! (תהלים נא יב): "לב טהור ברא לי אלהים", שאל שלא כעניין, וכיוון שידע ששאל שלא כעניין, חזר ואמר: (תהלים נא ד): "כבסני מעווני ומחטאתי טהרני", מה השיבתו רוח הקודש? אמרה לו: דוד, הואיל ונשפלת עצמך על השאלה ששאלת, אני נותן לך לב טהור, אף רוח הקוש אמרה עליו: (שמואל א יג יד): "ביקש ה' לו איש כלבבו". כיוון שראה שלמה שהשפיל דוד עצמו, אף הוא אמר "מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי". מה שכר נטל על כך? (דברי הימים א כט כג): "וישב שלמה על כסא ה' למלך", וכי יש אדם שישב על כסא של הקב"ה? אלא, מה כסאו של הקב"ה שליט בכל עולם כולו, כך שלמה שלט בכל העולם, שנאמר (מלכים א ה ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה", והלא תפסח ועזה נתונות זו אצל זו, כדרך שיצא אדם מתפסח והולך למזרח, ומן המזרח למערב, ומן המזרח לצפון, ומן הצפון לדרום, מקיף ועולה עד שעולה לעזה, כך היה שלמה הולך ושולט ומקיף כל העולם מראש ועד סוף. אמר רבי יוסי הגלילי: כל כך למה זכה שלמה? מפני שלא הגביה דעתו וליבו לפני הקב"ה. והלא דברים קל וחומר: ומה אם שלמה, אבי החכמה ואבי הנבואה, על שהשפיל עצמו זכה לשלוט מסוף העולם ועד סופו, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. מכאן אמרו חכמים: אשרי אדם שמשפיל את עצמו, ואינו מגביה את עצמו, כדי שיזכה לפני הקב"ה.
מדרש תהילים
ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. (מה) [מהו] כמעשהו. רבי יהודה אומר העבירה עקרה ואינה עושה פירות שנאמר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. אבל הצדקה עושה פירות שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. יש לך אדם שיש לו עשר מצוות ועשר עונות ואומר לא שכרן של מצוות ולא עונשן של עונות אלא יצאו אלו כנגד אלו. והקב"ה אינו עושה כן אלא בתחלה גובה הוא ממנו עונותיו ואחר כך נותן לו שכרו של מצוות. אמרו רבותינו משלם הקב"ה לאדם כפי מעלליו הרעים ואינו מדקדק עמו כפי שחטא ומניח מחובו אצלו שאינו פורע ממנו. שנאמר (עזרא ט יג) כי אתה אלקינו חשכת למטה מעונינו. ואף כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. מעשהו אינו אומר אלא כמעשהו. ומהו למטה. הוא גובה את שלו משלו. היאך אדם בחור דלוק בעבירה וראוי למות. מה הקב"ה עושה תולה עד שישא אשה ויוליד בנים. והקב"ה נוטל אחד מבניו תחת אותה עבירה שעבר. ונמצא הקב"ה גובה את שלו משל עצמו. יש לך חסד גדול מזה. הוי כי לך ה' חסד. ר' נחמיה אומר מהו כמעשהו. יש לך אדם שחשב לעשות עבירה ולא עשאה הקב"ה אינו כותבה עד שיעשנה ואם חשב לעשות מצוה אחת ונאנס ולא עשאה הקב"ה כותבה עליו כאילו עשאה. ואת למד מדוד שהיה מצטער לבנות בית המקדש. שנאמר (תהלים קלב א-ג) זכור ה' לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לה'. אם אבא באהל ביתי. (דברי הימים-א כב יד) ואני בעניי הכינותי לבית אלקי. וכן הוא אומר (שמואל-ב ז א) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב. התחיל מהרהר בלבו ואומר (שם ב) אני יושב בבית ארזים וארון ברית ה' יושב בתוך היריעה. אמר לו נתן הנביא אלולא שעלה במחשבה בלבו של הקב"ה ואומר (שמואל א יג יד) בקש ה' לו איש כלבבו. לא היה בלבבך עולה. מיד נגלה עליו הקב"ה על ידי נתן שנאמר (שמואל-ב ז ד-ה) ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן הנביא לאמר. לך ואמרת אל עבדי אל דוד האתה תבנה לי בית. וכתוב אחד אומר (דברי הימים-א יז ד) לא אתה תבנה לי בית לשבת. היאך יתקיימו שני כתובים הללו. אלא לא אתה תבנה לי בית אלא שלמה בנך יבנה אותו. האתה תבנה לי בית שעל שמך אני קורא אותו. שנאמר (תהלים ל א) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ובשביל ששפכת דמים הרבה איני יכול לבנותו על ידך אלא על שמך מאחר שנצטערת. כיון ששמע דוד כך נתיירא ואמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. א"ר יהודה ב"ר אלעאי אמר לו הקב"ה אל תירא. חייך כל הדמים ששפכת כאיל וצבי הן לפני. שנאמר בהן (דברים יב כד) על הארץ תשפכנו כמים. אמר לפניו אם כן למה איני בונה אותו. אמר לו גלוי וידוע לפני שישראל עתידים לחטוא ואני מפיג בו חמתי וישראל נצולין. ואם אתה בונה אותו הרי הוא קיים ואינו חרב לעולם. אמר לו והרי הוא יפה. אמר לו מוטב שאפיג בו חמתי ומחייבו והן נצולים. הדא הוא דכתיב (איכה ב ד) דרך קשתו כאויב. אמר לו ואף שאין אתה בונה אותו הואיל וחשבת לבנותו על שמך אני קורא אותו. שנאמר (תהלים ל א) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. לשלמה אינו אומר אלא לדוד. ללמדך שכל מי שחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה המקום מעלה עליו כאלו עשאה: